הריק והמלא, או: חצי הכוס

לתפיסה העצמית של האדם יש השפעה רבה על מציאות חייו. באופן מאוד טבעי, אנחנו חיים מתוך תפישות והנחות מסויימות, וכל דבר שקורה לנו או לסובבים אותנו משמש אותנו לחיזוק ההנחות הבסיסיות האלו.

מי לא מכיר את האנשים שמרגישים מקופחים או מסכנים וכל דבר שלילי שקורה להם, או דבר חיובי שקורה למישהו אחר רק "מוכיח" את הטענה שלהם? או אלה שכל הזמן דואגים שמשהו רע עלול לקרות, וגם כשדברים טובים קורים להם הם נאנחים ובטוחים שהטוב הוא זמני, ותיכף, ממש תיכף תגיע ה"מכה"...

עד כמה הדרך שבה אנחנו מתייחסים למציאות הופכת למציאות שלנו?
האם יש רק שתי אפשרויות – והכוס יכולה להיות חצי ריקה, או חצי מלאה? ואנחנו יכולים לראות את הטוב/ את מה שיש, או לראות את הרע/ את מה שאין?
האם הפירוש הישיר שעשיתי כאן  יש=טוב, רע=אין הוא מדוייק, או הכרחי? 
האם קיימת אפשרות נוספת?

המציאות של הכוס היא מורכבת יותר, כמו גם המציאות שלנו ושל הקיום שלנו. יש כוס, או לפחות משהו שאנו מסכימים לקרוא לו כך. הריקנות הבסיסית שלה היא שמאפשרת לה לתפקד ככוס, ולהכיל מים או כל נוזל אחר. וכך, הכוס שמולנו, חצייה מלא במים, חצייה מלא באויר וריק ממים. 

האם מים הם טובים ואויר הוא רע? האם להפך? 

סיפור עם עתיק מקמבודיה מספר על איכר שאיבד את הסוסה שלו "כאשר נעלמה הסוסה, אמרו אנשי הכפר 'מזל רע!' אולם כאשר שבה הסוסה עוד ביום למחרת ולצדה סוס טוב וחזק, אמרו אנשי הכפר 'מזל טוב!'. כאשר בנו של האיכר רכב על הסוס האציל הוא נפל ושבר את רגלו. אז כל האנשים אמרו, 'מזל רע!'. פרצה מלחמה עם הכפר הסמוך, וכל הגברים הצעירים והבריאים גויסו. גברים רבים לחמו ומתו בשדה הקרב. מכיוון שבנו של האיכר שבר את הרגל, הוא לא יכול היה לצאת למלחמה, ולכן נשאר בחיים. האם זה היה רווח או הפסד? מזל טוב או מזל רע? מי יכול להגיד? "


לכן, 
בואו ננסה לשפוט את המציאות קצת פחות בחומרה. 
ניתן לדברים להיות מה שהם,
בלי פירושים, בלי להעמיס עליהם שיפוטיות וביקורת, בלי לומר טוב ורע. 
לפקוח את העיניים, להסתכל על מה שיש.
לבחון היטב את המצב, בלי פאניקה, בלי היסטריה,
לנסות ולזהות - 
את מה שניתן לשנות,
ואת מה שלא ניתן לשנות.