ראשיתו של כל טיפול מוצלח הוא באבחנה נכונה.
האבחנה ברפואה הסינית מבוססת על הקשבה, הסתכלות ומישוש. הקשבה לסיפור שהמטופל מציג, למקומות שכואבים, למצב רוחו, וגם לדברים שאינו מספר, למה שמצוי בין השורות, לטון הדיבור, לקצב ולעוצמה. הסתכלות על האדם, על מבנה הגוף, על גוון עור הפנים, על הברק שבעיניים (神明shen ming, הקרנת הנפש), על צבע מרקם וצורת הלשון, ועוד. המישוש הוא של הדופק, ושל איזורים נוספים בגוף לפי הצורך.
בבואנו לאבחן, ניקח את מכלול הסימפטומים והסימנים - הפיזיים, הנפשיים, הרגשיים, וננסה להרכיב מהם תמונה שלימה של מצב המטופל ברגע הזה, כדי שנוכל להבין היכן טמונה הבעיה, וכיצד ניתן לגשת אליה ולטפל בה.
האבחנה מבוססת על עולם מושגים רחב שכולל את היין והיאנג, חמשת הפאזות (אלמנטים), תפקודי איברים ומרידיאנים, ועוד. חלק מהמושגים נשמעים מוכרים, חלקם שונים לגמרי מהמוכר. דווקא כשהמושג דומה למשהו בעברית נוצר בלבול.... מטופלים שמגיעים לטיפול ברפואה סינית שומעים אבחנות מוזרות ומשונות על הכבד שנפתח אל העיניים, מתכת חזקה מידי שמבקרת את העץ, אדמה חלשה שמייצרת לחות, סטגנציות של צ'י וחולשה של המחמם התחתון....
במהלך השנים שאני מטפלת, גיליתי כמה תגובות אופייניות לאבחנות הסיניות ולטיפול הסיני בכלל. הנה כמה דוגמאות:
יש את אלו שקצת מבולבלים - מזה שהכבד לא בסדר, או שיש בעיה עם העץ, ומה זה בכלל אומר שהיין והיאנג לא בהרמוניה...
יש את אלו שמחפשים הגדרות "מערביות" ("אז זה אומר שיש לי דלקת?")
יש את אלו שהפילוסופיה הסינית מרתקת אותם, והם מנסים להבין ולהתחבר לרעיונות שעומדים מאחורי ההגדרות,
יש את האנשים שזה לא מעניין אותם למה כואב, מה אני עושה ולמה - העיקר שזה יעבוד (ורצוי שמהר). ובכלל, כל הסיפור הזה של המחטים נשמע להם קצת ממבו-ג'מבו, אבל, הם כבר ניסו הכל, ומישהו אמר להם שכדאי לנסות גם את זה, ודווקא באורח פלא הם מרגישים יותר טוב בזמן האחרון...
ויש... ויש...
זה דווקא נחמד, שכל אדם הוא יצירה מיוחדת של הטבע.
זה שומר אותי חדה ועירנית:
להקשיב היטב,
לאבחן נכון,
לטפל נכון,
וכמובן גם לדעת להסביר לכל אחד את מה שהוא רוצה לדעת.
כך, כל מפגש הוא ייחודי, רגע שאינו חוזר.
האבחנה ברפואה הסינית מבוססת על הקשבה, הסתכלות ומישוש. הקשבה לסיפור שהמטופל מציג, למקומות שכואבים, למצב רוחו, וגם לדברים שאינו מספר, למה שמצוי בין השורות, לטון הדיבור, לקצב ולעוצמה. הסתכלות על האדם, על מבנה הגוף, על גוון עור הפנים, על הברק שבעיניים (神明shen ming, הקרנת הנפש), על צבע מרקם וצורת הלשון, ועוד. המישוש הוא של הדופק, ושל איזורים נוספים בגוף לפי הצורך.
בבואנו לאבחן, ניקח את מכלול הסימפטומים והסימנים - הפיזיים, הנפשיים, הרגשיים, וננסה להרכיב מהם תמונה שלימה של מצב המטופל ברגע הזה, כדי שנוכל להבין היכן טמונה הבעיה, וכיצד ניתן לגשת אליה ולטפל בה.
האבחנה מבוססת על עולם מושגים רחב שכולל את היין והיאנג, חמשת הפאזות (אלמנטים), תפקודי איברים ומרידיאנים, ועוד. חלק מהמושגים נשמעים מוכרים, חלקם שונים לגמרי מהמוכר. דווקא כשהמושג דומה למשהו בעברית נוצר בלבול.... מטופלים שמגיעים לטיפול ברפואה סינית שומעים אבחנות מוזרות ומשונות על הכבד שנפתח אל העיניים, מתכת חזקה מידי שמבקרת את העץ, אדמה חלשה שמייצרת לחות, סטגנציות של צ'י וחולשה של המחמם התחתון....
במהלך השנים שאני מטפלת, גיליתי כמה תגובות אופייניות לאבחנות הסיניות ולטיפול הסיני בכלל. הנה כמה דוגמאות:
יש את אלו שקצת מבולבלים - מזה שהכבד לא בסדר, או שיש בעיה עם העץ, ומה זה בכלל אומר שהיין והיאנג לא בהרמוניה...
יש את אלו שמחפשים הגדרות "מערביות" ("אז זה אומר שיש לי דלקת?")
יש את אלו שהפילוסופיה הסינית מרתקת אותם, והם מנסים להבין ולהתחבר לרעיונות שעומדים מאחורי ההגדרות,
יש את האנשים שזה לא מעניין אותם למה כואב, מה אני עושה ולמה - העיקר שזה יעבוד (ורצוי שמהר). ובכלל, כל הסיפור הזה של המחטים נשמע להם קצת ממבו-ג'מבו, אבל, הם כבר ניסו הכל, ומישהו אמר להם שכדאי לנסות גם את זה, ודווקא באורח פלא הם מרגישים יותר טוב בזמן האחרון...
ויש... ויש...
זה דווקא נחמד, שכל אדם הוא יצירה מיוחדת של הטבע.
זה שומר אותי חדה ועירנית:
להקשיב היטב,
לאבחן נכון,
לטפל נכון,
וכמובן גם לדעת להסביר לכל אחד את מה שהוא רוצה לדעת.
כך, כל מפגש הוא ייחודי, רגע שאינו חוזר.
